הטבע חנן את תל-אביב-יפו במתנה נפלאה: 14 קילומטרים של חוף ים. בחודשי הקיץ החמים מושך אליו החוף אלפי מתרחצים, הנהנים מהמפלט הקריר שמעניקים מי הים, מהשיזוף וממשחקי חוף שונים. בשאר עונות השנה, כשקרני השמש רכות יותר, יורדים אל החוף תיירים רבים המשתכנים במלונות שעל קו המים.
משהתרחבה תל-אביב לכיוון הים, מיהרו פרנסיה לפתח מתקני חוף ושעשועים על שפת ימה. בשנות העשרים היו אלה המרחצאות והקזינו המפורסם, בו ניתן היה ללגום משקה קר אך לא להמר. בשנות השלושים בלטה במקום טיילת מפוארת.
בעשור האחרון, ביוזמתו של ראש העירייה הקודם שלמה להט, חידשה הטיילת את פניה והפכה לאחת מנקודות החן הפופולריות ביותר של העיר, לאחר שנים בהם היה האזור מוזנח. לאורך הטיילת המחודשת נפתחו עשרות רבות של מסעדות, מועדונים ומוקדי בילוי, ובחודשי הקיץ מטיילים בה אלפי איש, רבים מהם עד השעות הקטנות של הלילה.
אתר פופולרי אחר לאורך שפת הים הוא המרינה, המשמשת מעגן לעשרות סירות ויאכטות. אגף החופים העירוני מספק שרותי הצלה, פיקוח תחזוקה וניקיון בחופי הרחצה בתל-אביב-יפו מגבול הרצליה בצפון ועד גבול בת ים בדרום.

יפו העתיקה היא אחד המקומות היפים לטייל בהם בתל אביב-יפו. העיר, שהייתה תמיד שער הכניסה לארץ ישראל העתיקה מצליחה, לשמר גם היום את ניחוחות הדורות וטעמי המסורות שעצבו אותה: בתי אבן יפהפיים, רחובות צרים ומפותלים, נמל דייגים, רובע אמנים, בתי קפה, מסעדות וחנויות.
ביפו נמצאות כנסיות עתיקות, מהיפות בישראל, המשמשות את הקהילה הנוצרית בעיר, ופותחות את שעריהן גם למבקרים ולמתפללים. מומלץ להגיע ליפו בטיול רגלי לאורך הטיילת של תל אביב, המתחילה בצפון תל אביב ומסתיימת בנמל יפו. בדרך חולפים על פני גורדי השחקים של המרכז העסקי שבדרום תל-אביב ואז מגיעים ליפו העתיקה. כבמטה קסמים עוברים מישראל העכשווית אל ישראל הקסומה של פעם.

העיר הלבנה הוא כינוי רווח לכמה מאזוריה הישנים של תל־אביב, בהם שוכנים למעלה מ-4,000 מבנים המשויכים לסגנון הבינלאומי באדריכלות — הריכוז הגדול בעולם של מבנים מסוג זה — ובולט בהם גם תכנונה של העיר כעיר גנים שלה שדרות ורחובות ירוקים. רוב מבני הסגנון הבינלאומי הוקמו משנות ה-30 ועד הקמת המדינה, על ידי אדריכלים יהודים שמוצא רובם מגרמניה. עיקר מבני העיר הלבנה שוכנים בלב תל־אביב, בין הרחובות אבן גבירול ודרך בגין במזרח, רחובות אלנבי והרכבת בדרום, נחל הירקון בצפון והים במערב. בשנת 2003 קבע אונסק"ו כי אזורי העיר הלבנה בתל־אביב הם אתר מורשת עולמית. מהנדס העיר בתקופת הקמתה של "העיר הלבנה" היה יעקב בן-סירה, ויש הרואים בו בעל השפעה חשובה למעבר לסגנון הבינלאומי.