הטבע חנן את תל-אביב-יפו במתנה נפלאה: 14 קילומטרים של חוף ים. בחודשי הקיץ החמים מושך אליו החוף אלפי מתרחצים, הנהנים מהמפלט הקריר שמעניקים מי הים, מהשיזוף וממשחקי חוף שונים. בשאר עונות השנה, כשקרני השמש רכות יותר, יורדים אל החוף תיירים רבים המשתכנים במלונות שעל קו המים.
משהתרחבה תל-אביב לכיוון הים, מיהרו פרנסיה לפתח מתקני חוף ושעשועים על שפת ימה. בשנות העשרים היו אלה המרחצאות והקזינו המפורסם, בו ניתן היה ללגום משקה קר אך לא להמר. בשנות השלושים בלטה במקום טיילת מפוארת.
בעשור האחרון, ביוזמתו של ראש העירייה הקודם שלמה להט, חידשה הטיילת את פניה והפכה לאחת מנקודות החן הפופולריות ביותר של העיר, לאחר שנים בהם היה האזור מוזנח. לאורך הטיילת המחודשת נפתחו עשרות רבות של מסעדות, מועדונים ומוקדי בילוי, ובחודשי הקיץ מטיילים בה אלפי איש, רבים מהם עד השעות הקטנות של הלילה.
אתר פופולרי אחר לאורך שפת הים הוא המרינה, המשמשת מעגן לעשרות סירות ויאכטות. אגף החופים העירוני מספק שרותי הצלה, פיקוח תחזוקה וניקיון בחופי הרחצה בתל-אביב-יפו מגבול הרצליה בצפון ועד גבול בת ים בדרום.

מל תל-אביב ההיסטורי עובר בימים אלה תהליך של התחדשות, ופותח את שעריו לציבור הרחב. כמו נמלים היסטוריים נוספים בעולם, נמל זה משמש אכסניה למגוון פעילויות פנאי, תרבות, קניות, טעמים ועוד, תוך שמירה על אותנטיות המתחם ושימור סיפורו ההיסטורי. הנכם מוזמנים לבקר בנמל וליהנות מבילוי איכותי ונינוח, שווה לכל נפש, באווירה ייחודית של מפגש בין העיר לים.
כמו כן, הנמל מארח פעילויות משתנות כגון: ירידים, מופעי תיאטרון רחוב, סדנאות יצירה וחוויה, הופעות אומנים, תערוכות ועוד. ניתן להתעדכן, לגבי הפעילויות המשתנות, בעיתונות ובאתר האינטרנט של הנמל: http://www.namal.co.il

העיר הלבנה הוא כינוי רווח לכמה מאזוריה הישנים של תל־אביב, בהם שוכנים למעלה מ-4,000 מבנים המשויכים לסגנון הבינלאומי באדריכלות — הריכוז הגדול בעולם של מבנים מסוג זה — ובולט בהם גם תכנונה של העיר כעיר גנים שלה שדרות ורחובות ירוקים. רוב מבני הסגנון הבינלאומי הוקמו משנות ה-30 ועד הקמת המדינה, על ידי אדריכלים יהודים שמוצא רובם מגרמניה. עיקר מבני העיר הלבנה שוכנים בלב תל־אביב, בין הרחובות אבן גבירול ודרך בגין במזרח, רחובות אלנבי והרכבת בדרום, נחל הירקון בצפון והים במערב. בשנת 2003 קבע אונסק"ו כי אזורי העיר הלבנה בתל־אביב הם אתר מורשת עולמית. מהנדס העיר בתקופת הקמתה של "העיר הלבנה" היה יעקב בן-סירה, ויש הרואים בו בעל השפעה חשובה למעבר לסגנון הבינלאומי.

האקלים השורר בתל אביב-יפו הוא אקלים ים תיכוני. בחורף קריר וגשום, בסתיו ובאביב הטמפרטורה גבוהה יותר ולעתים יורדים גשמים ובקיץ חם ולח ללא משקעים. בשנה יורדים בממוצע בעיר כ-530 מילימטרים של גשם, ב-56 ימי גשם.
עונת הגשם 1992/1991 הייתה העונה הגשומה ביותר שנרשמה בעיר ובמהלכה נמדדו כ-1,064 מ"מ של גשם. מנגד, עונת הגשם 1999/1998 הייתה העונה היבשה ביותר שנרשמה בעיר, במהלכה נמדדו בעיר כ-238 מ"מ גשם בלבד. בחודש ינואר נעה הטמפרטורה בין כ-17.5°C (בממוצע) ביום לבין כ-9.5°C בלילה, כאשר בימים הקרים ביותר של החורף יורדות הטמפרטורות עד ל-13°C ביום ועד לכ-6°C בממוצע בלילה. שלג יורד בעיר לעתים נדירות מאד, ובהיסטוריה מתועד מקרה בודד ב-6 בפברואר 1950 עת שלג נערם על הקרקע בעיר. בקיץ הטמפרטורות הממוצעות עומדות על כ-30°C בממוצע ביום ועל כ-23°C בלילה, ומזג האוויר מלוות בלחות של 65% ביום ומעל 80% בלילה. הטמפרטורה הגבוהה ביותר שנרשמה מאז קום המדינה בתל אביב הייתה כ-43.5 מעלות, בחודש מאי 1988.
האקלים בתל אביב-יפו חם וגשום יחסית לסביבתה, ומאופיין בתופעת אי החום העירוני, הנובעת בעיקר מריבוי כלי הרכב הנוסעים בעיר. כן מאופיינת העיר בתופעות שונות של מיקרו-אקלים, דוגמת הצללה ומנהרות רוח בין גורדי שחקים, משבי רוח בשעות אחר הצהרים, והבדלים של כ-4°C בין שדרות העיר לרחובות המקבילים להן. בשל הלחות הגבוהה, מאופיינת העיר בעומס חום גבוה יחסית בחודשי הקיץ. לאקלים התל אביבי נודעה השפעה מרחיקת לכת על סגנונות הבנייה שהתפתחו בעיר ועל אורח החיים של תושביה.