פסלי חוצות מעטרים את רחבי תל אביב ויוצרים מוזיאון פתוח ברחבי העיר. פסלים כאלה מיועדים להראות מרחוק, אך ניתן גם לגעת בהם ולחוש אותם מקרוב.

העיר הלבנה הוא כינוי רווח לכמה מאזוריה הישנים של תל־אביב, בהם שוכנים למעלה מ-4,000 מבנים המשויכים לסגנון הבינלאומי באדריכלות — הריכוז הגדול בעולם של מבנים מסוג זה — ובולט בהם גם תכנונה של העיר כעיר גנים שלה שדרות ורחובות ירוקים. רוב מבני הסגנון הבינלאומי הוקמו משנות ה-30 ועד הקמת המדינה, על ידי אדריכלים יהודים שמוצא רובם מגרמניה. עיקר מבני העיר הלבנה שוכנים בלב תל־אביב, בין הרחובות אבן גבירול ודרך בגין במזרח, רחובות אלנבי והרכבת בדרום, נחל הירקון בצפון והים במערב. בשנת 2003 קבע אונסק"ו כי אזורי העיר הלבנה בתל־אביב הם אתר מורשת עולמית. מהנדס העיר בתקופת הקמתה של "העיר הלבנה" היה יעקב בן-סירה, ויש הרואים בו בעל השפעה חשובה למעבר לסגנון הבינלאומי.

בתי קפה היו מאז ומתמיד חלק מחיי התרבות של תל אביב. מימי הווסדה של העיר, בתי הקפה היו תמיד מקומות המפגש המועדפים לבוהמה המקומית. לכן, אין זו הפתעה שבתל אביב הרבה מאד בתי קפה אותם אפשר למצוא בכל רחבי העיר, מציעים קפה איטלקי ריחני, אספרסו וקפוצ'ינו (נקרא "הפןך" בעברית).
'אספרסו בר', 'קפה נטו', 'קפה קפה' ו'ארקפה' הינם כמה מרשתות הקפה המקומיות. 'ארומה', הרשת הגדולה מביניהם.
הרגש חופשי לבלות שעות בבית קפה - איש לא יבדוק את השולחן או יבקש אותך להזמין סיבוב נוסף.
'פועה', בית קפה בוהמייני בככר שוק הפשפשים ביפו, קפה 'נועה' ו'תולעת ספרים' (ככר רבין) מומלצים בשל חווית הקפה הישראלי.